נשים שמנות מתעמלות פחות 

אם עד כה נהנית לחשוב כי משקל היתר שאת סובלת ממנו, אינו מפריע לך בתפקוד היום יומי, יתכן שלא היית כנה עם עצמך עד הסוף. משקל עודף ובעיקר השמנת יתר קיצונית, מפריעים לאיכות החיים שלך הרבה יותר ממה שאת חושבת. ד"ר אסנת רזיאל מסבירה מדוע כשאת סובלת מהשמנת יתר, את בעצם מזניחה גם את הפעילות הספורטיבית שלך הרבה יותר ממה שאת נוטה לחשוב.

ד"ר אסנת רזיאל

המלצות פדרליות בארצות הברית בתחום הבריאות קובעות כי נדרשת פעילות גופנית מתונה של כשעתיים וחצי בשבוע על מנת לשמור על בריאות תקינה. זוהי התקנה המומלצת, אך במציאות, מעטים מאד הם האנשים אשר נוטים לפעול לפיה ולממש אותה.

אם את סובלת מהשמנת יתר קיצונית, סביר להניח כי את נמצאת בחתך של נשים אשר אינן מתאמנות כמעט בכלל. מחקר חדש, אשר בוצע במאיו קליניק בארצות הברית, קובע כי נשים הסובלות מהשמנת יתר קיצונית מתעמלות בממוצע כשעה אחת בלבד במשך שנה!, זכרו, המלצות לפעילות הן כמות כפולה וחצי מזו, לשבוע. העובדות הן לפיכך ברורות למדי- נשים הסובלות ממשקל יתר קיצוני אינן מתעמלות בעצם בכלל.

אגב, גברים הסובלים מהשמנת יתר קיצונית, על פי המחקר פעילים מעט יותר, הם זוכים לארבע שעות אימון שנתיות, פי ארבע מנשים הסובלות מהשמנת יתר קיצונית.

עורכי המחקר, עקבו במשך שנה אחר קבוצת נבדקים על ידי מכשירי ניטור אשר סיפקו לחוקרים מידע על רמת התנועתיות של המשתתפים במחקר. החוקרים הגדירו מהי פעילות "נמרצת" לצורך המחקר וקבעו כי פעילות גופנית כמו ריצה, אירובי או כל פעילות בעלת עצימות גבוהה יותר מהליכה רגילה תחשב כ"פעילות גופנית" תוך שהם לוקחים בחשבון כי עבור אנשים רבים הסובלים מהשמנת יתר קיצונית, לעיתים גם רק הליכה פשוטה נחשבת לפעילות גופנית "נמרצת".

ישנו פער רב בין ההמלצה הפדראלית לפעילות מתונה של 2.5 שעות אימון בשבוע, למציאות אצל הלוקים בהשמנה. מחקרים מאוששים זאת כפעילות המסייעת לשמירה על משקל תקין, במיוחד אם מחלקים את הפעילות הזו לפעילות של כשלושים דקות ביום, חמש פעמים בשבוע, ויעד זה אינו מושג בצורה מוחלטת בקרב אנשים הסובלים מהשמנת יתר קיצונית - להם יש נטייה לוותר לחלוטין על פעילות גופנית.

הסיבות לכך רבות ומגוונות: בחלק מן המקרים בהם אנשים לוקים בהשמנת יתר קיצונית, הם נאלצים להתמודד עם בעיות פיזיות כמו קוצר נשימה, עומס רב על מפרקים, לחץ דם גבוה ועוד בעיות רבות אשר הופכות אותם בעצם ללא כשירים לחלוטין לביצוע פעולות גופניות. בחלק אחר מן המקרים, יש גם תחושה של נידוי חברתי ושל מבוכה הקשורה בחוסר יכולת שלהם להשתלב בחברה, ובעיקר בחברת ספורטאים בשל תחושת החריגות שלהם הנובעת ממשקלם הרב.

כך או כך, נדמה כי המחיר הבריאותי אותו משלמים נשים וגברים הסובלים מהשמנת יתר קיצונית, הוא מחיר גבוה במיוחד, אשר מוביל אותם לרמת כושר גופני נמוכה מאד עד אפסית ליתר דיוק.

ערכה של פעילות גופנית הוא גם נפשי, לא רק פיזיולוגי, ובאם אנו מונעים אותה מעצמנו, גם אם מסיבות אובייקטיביות, אנו יוצאים נפסדים. בסיכומו של דבר, המסקנות העולות מן המחקר מאוששות את ההנחה כי השמנת יתר קיצונית הופכת לסוג של בית כלא עבור הלוקים בה בהקשר של חוסר יכולת כמעט מוחלט לבצע פעילות גופנית ולשמור על כושר מינימלי נאות.